יש כזאת הנחה
שהנמלה המאוד עמלה
חיה לה תמיד בדאגה למחר
וזאת עושה בשיפוט חמור סבר
של הצרצר הכנר נטול המחר והעבר
.
יש כזאת עלילה
שהנמלה רק DOING בשבילה
ובזה היא לחוויה המצורצרת
של BEING על כינור
.
ובין היות שם
והיות פה
אולי יותר עדיף – שמפה?
לדאוג ללחם של מחר
אך גם לזכור לעצור
כן לחסוך למחר, שתמיד יבער
אבל גם לחיות עכשיו כאילו איןמחר
.
ובין קמטי דאגה מהיות מתוכנן
להצמיח לעיתים חיוך של פנאן
