חוסר אונים מוחלט ותהומי הוא הוא חווית היסוד של האדם
בין אם אדם מודע לכך, בין אם לאו
הריהו, משחר ילדותו, בורח בכל דרך וכוח
מלחוות את חוסר האונים המוחלט הזה המגדר ומגדיר את קיומו
שכן, אין מדובר בתוקפנות, או ברגשי נחיתות, או ליבידו כליבות האישיות,
שהינם אך צללים של המקור האמיתי של הווייתנו,
אלא מדובר בכור הגרעיני של נפשנו – חוסר האונים, שהינו הגורם המרכזי והעיקרי לפחד, לאימה ולבעתה הקיומיות
וכל שרוב בני האדם רוב חייהם עושים הוא בריחה מכך
אל חיק האמונה והדת
אל פורקן התוקפנות, האלימות והמלחמה
אל כלל הניסיונות לשינוי התודעה החל מסמים,
המשך באלכוהול, גורואים, מוזיקה וספרים
אל ערפול עינוגי המין,
אל מסכת האומנות והיצירה
אל עקרות החיפוש אחר משמעות
או אל כל התמכרות כזאת או אחרת
סך ביטויי אסקפיזם בריאים של נפשות המבקשות
להימלט מהאימה שבליבתם
ולמה דווקא חוסר אונים הוא חווית הליבה האנושית
ולא הליבידו, או התוקפנות של פרויד, או רגש הנחיתות של אדלר?
ואף לא הצורך במשמעות של פראנקל…?
זאת בעיקר משום שמשם אנחנו מגיעים כשאנו נולדים
אנו מגיעים לעולם הזה בעל כורחנו
בלי שנבחר בו
אנו מוטחים לקיום האנושי בכפיה
לא שאלו אותנו אם אנחנו רוצים להיוולד
ולכן בשנייה שאנו מגיחים לעולם מבין חלצי אמנו
אנו חשים בחוזקה, אם כי לא מודעים לכך קוגניטיבית, חוסר אונים
ואותה תחושה סופנית ותת סיפית מלווה אותנו כל חיינו בהמתנה לאירוע הגדול השני שנכפה עלינו בלי שנבחר בו – מותנו
אנו באופן מוחלט חסרי אונים למול המוות, למול מותנו
אך בעיקר אנחנו חסרי אונים לחלוטין מול החיים עצמם
עבור רוב בני האדם חוסר האונים הזה מתורגם ומעובד ברמות רגשיות גבוהות ומוחשיות יותר לתוקפנות, למיניות לרגשי נחיתות ולשאר הרגשות ותחושות
שאינם אלא נתיבי בריחה, כצבי צעיר הבורח מזאב, מהאימה והבעתה
הנלווים לחוסר האונים, הימלטות לא מודעת אל מצב שיחזיר לנו סוג של שליטה
סוג של אשליה כאילו אנו הם הבוחרים, כאילו אנו מלאי און
כאילו אין חוסר אונים
חרדות, ושאר נוירוזות ופסיכוזות
הם ביטוי של חוסר ההצלחה של הנפש לעשות אסקפיזם מוצלח, או לקבל את חוסר האונים במלואו ולאוהבו
הם הביטוי של כניעה במידה כזאת או אחרת לחוסר האונים
ואילו המידה והמופע – כלומר הנוירוזה/פסיכוזה תלויים בסוג האישיות
מעטים הם המכירים בקיומה של חווית חוסר האונים כליבת האנושיות שלהם
ועוד יותר מעטים הם אלו שמקבלים אותה בהבנה
ספורים על יד אחת, הם אלו שאוהבים אותה
שכן לאהוב את חוסר האונים המולד הוא הקבלה הרדיקלית
של מצב האדם והא הדרך היחידה להתגברות
אהבת חוסר האונים אינה רק זרימה עם חוסר הוודאות הקיומי
ואינה אהבה של חוויה מפחידה
אלא ברמה העמוקה זוהי בחירה מודעת ורחבת רואי והבנה
להגיב באהבה בכל רגע של קיום
לאהוב את הקיום האנושי כפי שהוא
חסר וודאות
מקום של אילוץ וכפיה, אותו אני בוחר לבחון מחדש כמקום של בחירה
אסיר נשפט למאסר עולם על משהו שלא ביצע
הוא לא יודע מדוע הגיע לתא הכלא שלו
הוא לא יודע מתי ייצא ממנו
והוא כועס, מתוסכל וחסר אונים
ימיו עוברים עליו בכאב וסבל
ואין לו למי לפנות לעזרה
אז
הוא נענה בחיוב לסמים שמציע לו שותפו לתא
הוא גם מסכים לפגוש את הרב הראשי של בית הסוהר
מה כבר יכול לקרות
וימיו חולפים. מהר. מאוד.
הכאב והסבל לא שוככים, הכעס כן
וחוסר האונים מבקיע מכתש אינסופי בנפשו
סוג של פצצה אטומית נפשית שהוטלה בתוכו
ביום מאסרו. שזעזועיה אינם פוסקים
חוסר האונים אינו נוטש לאחר הסם, או התפילה
להפך,
הוא מעמיק
………
